צפוני נ' אחים בוסקילה בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטולו של פסק דין אשר ניתן על ידי בהיעדר הגנה ביום 29.10.2013. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 3.11.2013, ימים ספורים לאחר שניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ובמסגרת המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

התובענה נוגעת לליקויי בניה נטענים בדירת מגורים אשר נרכשה על ידי התובעת מאת הנתבעת, התובענה הינה בהיקף של 50,938 ש"ח.

על פי המתואר בבקשה לביטול פסק דין, אי הגשת כתב התביעה במועד נגזרה משגיאת אנוש אשר הובילה לסברה לפיה המועד האחרון להגשת כתב הגנה הינו ביום 3.11.2013. אותה טעות נתגלתה ביום 29.10.2013, אותו יום בו ניתן פסק דין, ולטענת הנתבעת, פנה בא כוחה לב"כ התובעת, וביקש ארכה להגשת כתב הגנה, ואולם נענה בתשובה כי כבר הוגשה בקשה למתן פסק דין.

בקשה לארכה הוגשה אמנם ביום 29.10.2013, אולם היא הובאה בפני לאחר שניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת (בדרך של צירוף כתב ההגנה) כלפי הרכיבים הכלולים בתובענה, כמו גם בשאלת הסמכות המקומית, חובת קיום בוררות על פי ההסכם שבין הצדדים, טענה בדבר היעדר מתן אפשרות נאותה לתיקון ליקויי בניה כפי שמתווה הדין, והכחשה של הטענות העובדתיות הנוגעות למסירת המפתח ונסיבות אותה מסירה.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. נדמה כי אין חולק שפסק הדין במקרה זה ניתן כדין, לאור מועדי ההמצאה ומועד הגשת הבקשה למתן פסק דין.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סבורני כי טענות ההגנה מציבות את סימן השאלה הנדרש אשר מצדיק בירור עובדתי של טענות הצדדים, ולא היתלות בהישג המשפטי ה"כביר" של פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה. המחדל אינו ניכר, תיקון המצב אשר נוצר נתבקש מיד לאחר שניתן פסק הדין. ברור לי שהתובעת מלאה טענות כרימון כנגד הנתבעת, אולם אין משמעות הדבר כי מוצדק להותיר על כנו פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, ולשלול מאת הנתבעת את זכותה להליך המשפטי הראוי והמלא בהקשר זה.

אי הנוחות אשר נגרמה לתובעת, בהקשר זה, ניתנת לריפוי בדרך של פסיקת הוצאות, ולגישתי, כך היה מן הראוי שינהגו הצדדים מלכתחילה, ומבלי להיזקק לעזרת ביהמ"ש בהקשר זה.

לאור כל האמור אני מורה כמפורט להלן:

פסק הדין מיום 29.11.2013 – מבוטל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה, בסך של 1,500 ₪.

כתב הגנה אשר צורף לבקשה לביטול פסק דין, ישמש ככתב הגנה.

לאחר סיווג כתב ההגנה כנדרש, המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: